כן, פריץ, אני אורזת, ואל תעשה את עצמך כאילו שלא הרגשת שום דבר בימים אחרונים. פריץ, הכול יתכן, רק לא דבר אחד, שלנוכל להסתכל זה לזו בעיניים בשעות האחרונות שעוד נותרו לנו ביחד. אסור שהם יצליחו השקרנים שמכריחים את כולם לשקר. לפני עשר שנים כשמישה אמר שבכלל לא רואים שאני יהודייה, אמרת מיד: דווקא כן רואים את זה. וזה משמח, זה היה כל כך ברור, אז למה להתחמק עכשיו מעצם העניין? אני אורזת, כי אחרת ייקחו ממך את משרת הרופא הראשי. ומפני שהם כבר לא אומרים לך שלום במרפאה שלך, ומפני שאתה כבר לא יכול לישון בלילות. אני לא רוצה שתאמר לי: "אל תלכי". אני ממהרת כי אני לא רוצה לשמוע אותך אומר לי "תלכי כבר" כי הרי כל מה שקורה בינינו זו רק שאלה של זמן. אגב, אני לא כועסת. בעצם אני כן כועסת, מדוע אני צריכה להבין את כולם? מה לא בסדר עם צורת האף שלי או עם צבע השיער שלי? אני צריכה לעזוב את העיר שבה נולדתי כדיי שלא יצטרכו לתת לי חמאה? איזה מין בני אדם אתם? כן גם אתה! אתם ממציאים את תורת הקוונטים ונותנים לפראים לשלוט בכם, כדי שתוכלו לכבוש את העולם, אבל לא תוכלו להחזיק באשה בה אתם רוצים. אתם מפלצות, או יותר נכון מלקקי מפלצות! כן אולי אני לא הגיונית אבל מה כבר יעזור לי בעולם הזה ההיגיון? תראה אותך, יושב לך שם מביט באשתך האורזת ולא מוציא מלה. העניין הוא שאני באמת אוהבת אותך פריץ. תן לי בבקשה את התחתונים שלי משם, אלא תחתונים סקסיים. אני אזדקק להם. אני בת שלושים ושש, לא זקנה מידיי, אבל הרבה ניסיונות אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי. מה שקרה לי פה לא יוכל לחזור על עצמו בארץ הבאה אליה אגיע. הבעל הבא אותו אשיג יהיה צריך להיות רשאי להחזיק בי. ואל תאמר שתשלח לי כסף הלו אתה יודע שזה אסור, וגם אל תעשה את עצמך כאילו זה רק עניין של ארבעה שבועות כל מה שקורה פה ייקח הרבה יותר מארבעה אתה יודע את זה וגם אני יודעת. אז אל תאמר לי זה רק עניין של כמה שבועות בזמן שאתה מגיש לי את מעיל הפרווה שאזדקק לו רק בחורף. בא לא נדבר על ביש מזל פריץ, בא נדבר על בושה.

חזור...