תראי, גברת סוציאלית, עזבי אותך שנייה מניירת. אנחנו יכולים לטבוע עד מחר בבירוקרטיה, בסוף לא נצא עם ילד עד שבוע הבא. מה שאת רוצה נחתום, בואי נדבר תכלס- כסף. אנחנו לוקחים ילד, אנחנו מקבלים קצבה, את זה שתינו יודעים. עכשיו אני יכול להרחיק לכת עד כדי חמש אחוז מהקצבה לשלוש שנים. אל תעשי לי פרצוף מופתע, זה לא שוחד. תתייחסי אל זה כטיפ שאנחנו נותנים לך על השירות האדיב. אפילו לא טיפ, זה תרומה. את יודעת, כמו שנותנים בתורה, מעשר.  נותן לך מעשר של חמש אחוז. רק אנחנו מבקשים אם אפשר, יש לנו כרגע לחץ של מזומנים, אז אם אנחנו יכולים לקבל תשלום ראשון במקדמה... כי  תראי, תביני לנו ילד, זה עולה כסף. אני ייתן לך דוגמא: נגיד, עכשיו אנחנו קונים שקית חלב קטן, למה כולה אשתי שותה חלב בקפה ואני שותה שחור, אבל אם נביא ילד, פתאום צריך לקנות שקית חלב גדול, למה הילד בטח גם ירצה לשתות נס. אחרי זה כבר נרגיל אותו לשתות שחור כשיהיה בן עשר, למה די, כמה אפשר. ככה כי בגיל הזה הם נורא ישנוניים, שיעיר אותו הקפה, אם הוא עושה איזה משלוח באמצע הלילה או משהו...