שירת הלויתן/ סטלה
Mon Nov 16 00:00:00 UTC+0200 2009
גנבתי לו גרביים, תראי. שלי היו רטובות. מעידות על האופי שלו לו? חדרי שינה של גברים. יום אחד משהו יעשה עליהם מחקר (צוחקת) אני כנראה. אני דיי מפחידה, תדעי לך, עם גברים. זה נראה כמו תשוקה אבל בעצם זה תיעוב. איך שהם מסתכלים עלייך. איך שהם מרחרחים אותך, הם באמת קיימים קרוליין. זה לא הדמיון שלי. יש משהו שאני עושה, שכבר עשיתי. אם אני נוחתת על מאצ'ו אמיתי, 5 כוכבים.. את יודעת כמו בקריקטורות...לא מפסיק לספר לך איזה גוד טיים הוא הולך לתת לך, איך את הולכת לצעוק ממנו, את יודעת, כמו טובעת...ואת כל זה הוא לוחש לך באוטו שלו או צועק לך על הסוזוקי, פה מלא מה שלא יהיה שום, שמן או עשן סיגריות, וברוט תמיד ברוט או מאצ'ו, או זרג או זין או שפיך או איזה שם שהם מפנטזים בשביל הריח שלהם מתחרמנים עליך. ומצידם לתקוע אותו דרך הטייטס שלך באיזה מגרש חנייה כדי שהם לא יצטרכו להתמודד איתך אחר" כ את יודעת, כי הרי אין להם שום רגשות, שום דבר...עיניים מתות גוף מת. אז זה מה שאני עושה...אני נותנת לו...למר שבעת פלאי תבל.. אני נותנת לו את הקלישאה של פנטהאוז, ככה, מלקקת את השפתיים, מלטפת את עצמי, צורחת קצת, עושה את עצמי נבהלת כשהוא יוצא מהתחתונים שלו. זאת אומרת- אחוזת התפעלות, ואני בכזו אקסטאזה בסיבוב הראשון. אני תמיד משתדלת לשבור דברים בחדר שינה שלו, רצוי דברים יקרים, וזה כי אני כל כך מחורמנת, ואני צורחת כל מיני מלים גסות ואני מסוגלת לגמור תוך כמה דקות ואז...טוב הוא שוכב עם הפה פתוח, מחייך, רושם לי פלוס גדול שלושת רבעי ישן. אז אני עוזבת אותו לכמה דקות ואז מנשקת אותו כאילו זו אהבה. ואז...אני מבקשת ממנו סיבוב שני. טוב, שכשיו הוא צוחק קצת, עצבני קצת מר פלאי תבל, פוחד קצת..אבל זה יהיה אחלה סיפור לספר לחבר'ה שלו מחר בבוקר "הייתם צריכים לראות את השרמוטה הזאת, היא כל הזמן רצתה עוד!" והוא עושה סיבוב מספר שניים, לפעמים עושה סיבוב מספר שלוש, אולי. אבל הוא מאבד שליטה והוא מודאג וכואב לו והוא לגמרי בפאניקה ובסיבוב הבא אני דואגת שהוא יתפרק לגמרי. אני מופתעת. אני מאוד מאוכזבת שהוא לא מסוגל עוד פעם. אני אפילו מתרגזת עליו. ואז אני מתלבשת וחוזרת הביתה ועומדת מתחת למקלחת ומגרדת אותו ממני ואם הייתי מסוגלת לסבול מים רותחים הייתי מרתיחה את עצמי עד העצם.חזור...
