לצחוק בפראות
Mon Nov 16 00:00:00 UTC+0200 2009
אוי הכול כל כך מבולגן תראו את הבלגאן הזה השיער שלי מבולגן הבגדים שלי מבולגנים.זה יותר מידי קשה לחיות ולנסות לתפקד. וכל האנשים שצריך להתמודד איתם שלחו אותו לקנות קופסאת טונה בסופר מרקט והיה שם איש אחד שעמד בדיוק מול המקום של קופסאות הטונה.חיכיתי קצת,לראות אם הוא יזוז,והוא לא.הוא גם הסתכל על הטונה.וזה לקח לו ממש הרבה זמן.הוא קרא את רשימת המרכיבים על הקופסא כאילו שזה איזה ספר,ספר די משעמם אם תשאלו אותי אבל אף אחד לא שאל אותי,אז חיכיתי,דיי הרבה זמן והוא לא זז,ואני לא יכולתי להגיע למקום של קופסאות הטונה וחשבתי אולי לבקש ממנו לזוז אבל הוא נראה לי כל כך אטום כשהוא לא הרגיש שאני רציתי לעבור שעבר בי איזה פחד שזה לא יעזור בכלל לבקש ממנו.הוא בטח יגיד משהו כמו אני אזוז כשאני אהיה מוכן לזוז חתיכם ניג'ס מכוער ואז מה הייתי עושה? אז התחלתי להשתעל מרוב יאוש. בשקט, בשביל לא להפריע לאף אחד ובכל זאת למרות שהשתעלתי בנימוס האיש המטומטם לא קלט שהייתי צריך לעקוף אותו כדי להגיע לקופסאת הטונה המחורבנת, אנשים הם כל כך אטומים אני פשוט שונאת אותם.ואז הרמתי את היד והורדתי לו אגרוף ממש חזק לפרצוף וצרחתי אולי תזוז בבקשה חתיכת חרא? האיש נפל לרצפה וניראה מזועזע לגמרי.ואז פתאום איזה ילד אחד התחיל לבכות וגם אני נמלאתי צער,בשלב הזה כבר לא יכולתי לתאר שום שימוש אפשרי בקופסאת הטונה הזאת והילד המשיך לצעוק אז אמרתי לו: תפסיק לבכות זה מושך יותר מידי. ורצתי החוצה מהסופרמרקט וחשבתי,אני חייבת לעוף מפה,אני לוקחת מונית למוזיאון אני צריכה להיות מוקפת בתרבות כרגע,לא בטונה. חזור...
