(מתקרבת לסדן העץ, כאילו היא נמשכתלמקום בניגוד לרצונה) לא- אני לא מוכנה עדיין לנסוע- אני לא יכולה. קודם אני צריכהלראות... (פתאום היא משתתקת. היא עומדת ומטה אוזן, אך עיניה רתוקות כל העת אל הסדןוהגרזן) אתה אומר שאני לא יכולה לסבול מראה של דם. הה, הייתי שמחה לראות את הדםשלך- את המוח שלך- ניתז על הסדן הזה... אתה חושב שאני טיפוס חלש, מה? הייתי שמחהלראות את כל הגברים כולם מתבוססים בתוך נחלי דמם, כמו הציפור הקטנה שלי... אניחושבת שהייתי אפילו מסוגלת לשתות מתוך הגולגולת שלך- הייתי מאושרת לרחוץ את רגלייבתוך החזה השסוע שלך, לקרוע מתוכו את לבך, ולאכול אותו צלוי. אתה חושב שאני טיפוסחלש- אתה חושב שאני מאוהבת בך, רק מפני שמשהו בתוכי שיווע לקבל את זרעך- אתה חושבשאני משתוקקת לשאת את יוצא חלציך תחת לבי, להזין אותו בדמי- ללדת לך ילד ולקבל אתשמך? דרך אגב, אני אפילו לא יודעת מה שמך. מה שם המשפחה שלך? אולי אין לך בכלל שםמשפחה... חשבת להפוך אותי לגב' שומר סף, או גב' ערמת-זבל... אתה, הכלב עם הקולר שלילצווארו, אתה, המשרת עם סמל- המשפחה שלי על כפתורי-המעיל! רצית שאתחלק בך עם הטבחיתשלי- שאתחרה עליך עם המשרתת שלי! הה! אתה חושב שאני פחדנית, שרק רוצה לברוח! לא-הפעם אני לא בורחת-ויהיה מה שיהיה! כשאבי יחזור, הוא ימצא את המכתבה שלו פרוצהוריקה מכסף! הוא מיד יצלצל בפעמון- שני צלצולים כרגיל, בשבילך, ז'אן- ויזמין אתמפקד המשטרה... ואז- אז אני אגלה לו את הכל! את כל הסיפור! הה, כמה ירווח לי, לגמורעם כל זה... שרק כבר יגיע הרגע! ואבא יקבל שבץ וימות!... ובזה יקיץ הקץ על המשפחהשלנו. ואז יהיה סוף-סוף שקט, מנוחת עולמים!... ואת המגן עם סמל-המשפחה ישברו עלארון-הקבורה שלו- זה יהיה סוף השושלת האצילה שלנו... אבל משפחת המשרת תמשיךלהתקיים- בבית יתומים, הוא יעלה לגדולה באשפתות, ויצא עצמו לבסוף בביתהסוהר...